משבר סלולרי

שלימזל מלידה אני.

אם יש סיכוי לטחינה מטפטפת על החולצה – היא תמצא את דרכה לשם. כוס הבירה שלי תחליק על הבר, והכרטיס האחרון למופע המדובר ייחטף רגע לפני שהגעתי לקופה. שלא לדבר על טלפונים לחברות הצ'ארטרים, שם תמיד הכרטיסים ב-50 דולר נעלמים כלא היו, ועבורי נותרים רק שניים אחרונים במחיר מופקע של 500 דולר כל אחד. קללת שחור מרוקאית, נאחס כרוני או סתם חוסר מזל משווע – לא משנה איך תקראו לזה, התרגלתי.

אז כשיצאתי השבוע מבית הקפה אחרי פגישה גדושת שיחות בנייד, הייתי בטוח שהטלפון צמוד אלי. אפילו ניהלתי שיחה קצרצרה דקות ספורות לפני שעליתי על הקטנוע, ואחרי נסיעה של חמש דקות הביתה, נחתה עלי ההבנה המרה: הטלפון אבד. נמוג כלא היה. לא במעיל, לא בכיס, פשוט אין.

נזכרתי בימי הפלאפון הראשונים, כשחיפשתי יום שלם אחר מכשיר שהתחבא בכיס הפנימי של המעיל. כמובן שהוא לא צלצל, כי מישהו טרח להשתיק אותו מבעוד מועד. שנים רבות לפני עידן הרטט.

הפעם חוויתי רגע של אימה אמיתית. הטלפון נעלם כליל. יוסטון, יש לנו כאן תקלה רצינית. שוב. אני מוצא את עצמי מנותק, בעוד העולם ממשיך בשלו, מתפקד כרגיל בלעדי.

זו לא הפעם הראשונה שאני נפגע מאובדן שכזה. טלפונים נוטים לגלוש מכיסי המעיל בסיבובים הדוקים של הקטנוע, ופעמיים כבר זכיתי לשיחה מנהג מונית אדיב, שמצא את הסמארטפון שלי מיותם בשולי הכביש, ממתין לי כמו ילד טוב. פעם זה הסתיים בהודיה נרגשת וטיפ נדיב. הפעם, שקט מצמרר. הטלפון הלך לאיבוד, יחד איתי.

כפרה על אלפי השקלים שהושקעו בו. אני מוחל גם על שעות הערות הרבות שיידרשו כדי לשחזר סיסמאות והרשאות. נכון, כמעט הכל מגובה בענן. אבל דווקא מה שלא, הוא הדבר שאני זקוק לו בדחיפות ברגע זה.

חרשתי שוב את המסלול שעשיתי. חקרתי את הנוכחים בנקודת הכשל המשוערת, אבל איש לא ראה מצנח נפתח או שרידי נחיתה. פשוט נעלם. מכאן ואילך, צפויה לי יממה של שיחזורים וגיבויים, אחרי שאגלה היכן לעזאזל מנפיקים סים חדש.

בלי הנייד, אפילו לזמן קצר, אני מרגיש כמו דג מחוץ למים. כמו רובנו, אם לא כולנו. דמיינו את עצמכם במקום בו אין קליטה סלולרית. עכשיו הוסיפו לחרדה את העובדה שאין לכם טלפון בכלל, ואין לדעת איך ומתי העניין יסתדר, ובאיזה מחיר. כך בדיוק הרגשתי.

אצלי, הנייד הוא הכל באמת. מפנקס רעיונות לטור הנוכחי ועד קנבס דיגיטלי ליצירות AI, תחום שבו התחלתי להתעמק בשנה האחרונה. שלא לדבר על הארנק הדיגיטלי, עמוס כרטיסי אשראי והרשאות לקנות חצי עולם אונליין, כמובן בהנחה משמעותית.

כל המידע הזה עלול ליפול לידיים זדוניות, ובחודש הקרוב כנראה אהיה עסוק בהכחשת עסקאות מפוקפקות. באמת נראה לכם שרכשתי מראש סופ"ש מפנק בצפת עיר הקודש?

תל אביב היא עיר של צדיקים, או לפחות כך אני בוחר להאמין. רודפי אמת ודמוקרטיה, עיר כמעט נטולת אלימות, למעט אי אלו תקריות בין אורחים לא רצויים. תושביה ראויים לתואר "יצאת צדיק" גם בלי אישורו של חיים הכט.

בדיוק כשאני משלים עם האובדן של האייפון היקר, מגיעה שיחת טלפון לזוגתי, שנרשמה כאשת הקשר שלי לשעת חירום. על הקו, קול נשי שמזכיר פיה מהאגדות: "הטלפון שלך נמצא ומחכה לך אצלנו בחנות". הללויה! פעם אחת, המזל סוף סוף חייך אלי. איזה נס!

מתברר שנס נוסף קרה לי ממש מתחת לאף. עובדת חמודה בחנות השוקולדים השכונתית של דודו אוטמזגין מצאה את הטלפון על המדרכה מול החנות. אני אמנם לא חובב שוקולד מושבע, אבל הגברת הזו מתוקה במיוחד. תודה רבה!

כשפגשתי את המוצאת הישרה, היא נעלבה קלות כשניסיתי להציע לה את השכר המקובל במודעות מסוג זה, "המוצא הישר יבוא על שכרו". היא פשוט הסתפקה בתודתי הכנה ובחיוך רחב. צדיקה אמיתית!

כנראה שהיא מכירה טיפוסים כמוני, השלימזלים חסרי המזל. מסתבר שגם לנו מגיע מדי פעם יום אחד של הצלחה, מזל וברכה. והיום, ללא ספק, היה יום המזל שלי!